ספרים / ביקורת / אהבה היא שיחתי

שבילי אהבה בתמונות ושירה

אורה עשהאל ברשימת ראיון עם לאה טרן עם הופעת הספר: "אהבה היא שיחתי"

 

ספר שיריה החדש של האמנית הרב תחומית לאה טרן "אהבה היא שיחתי" (2009, הוצאת צבעונים), מכיל ארבעה שערים: הלוואי אוכל תמיד לאהוב, היה לנו ערב ביתי, לשוטט ובצומת לעצור, גם שיר יכול להיות מותג. בספר איור אחד, בשחור לבן, בסופו, מעשה ידי המחברת. האיור תנועתי ובו – למרות שליטת הצבע השחור – צמיחה והרמוניה אופטימית.

כאשר אני לוקחת לידי ספר שירה חדש אני רוצה שיעורר בי סקרנות מרגע ראשון, מחפשת מקוריות ומקווה שלא יאכזב אותי אחרי קריאת השירים הראשונים.

לספר בו אנו עוסקים, נשאבתי בחגיגת השקתו, בספרייה של צומת ספרים בדיזינגוף סנטר. עטיפתו נוגעת בלבי כל פעם שאני מביטה בה. ניכר בעטיפה שהכותבת הינה אמנית רב-תחומית. יש בעטיפה אומץ, נתינה, שילוב של האישי ביותר – תצלומה של המחברת, כתב ידה, התכנים שלה, בעשייה השירית. שכן פסוקי שירה מצויים על מצחה, לחיה, מחשופה, ידה של המחברת ופתק לבן נוסף עם ייתר הדגש המתחייב מעיצוב העטיפה המסקרנת.: "נהגתי לומר\ עייפתי\נהגתי לומר\שבעתי\...

 

אני מביאה מדברי פרופסור הלל ברזל, שנתח את הספר, בהשקתו, ומתוך הכתוב בגב הספר:

"אהבה היא שיחתי", שם קולע לספר שירים, על דרך הכתוב בתהילים: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".

האהוב בשר ודם, והאוהבת נחשפת בהסתכלות מעמיקה הבוחנת את נבכי הנפש, את מאווי הגוף והסתערות הדמיון.

קישוטי חוץ ומלבושי נשמה. המבע הפיוטי נשמע בקול דממה דקה, מסתייע דרך קבע בז'אנרים ליריים, בתבנית ייחודית, וגם בפוגה, תחינה, הספד, וקדיש. הכל, כדי להדגיש ולהישאר ברשות היחיד.

מעגל ההתייחסות מתרחב: אם, אב, המבט נישא לרמזור,לעץ, לפרח, לקישוט, למלבוש,לצבע לוהט,אך תמיד חוזר במהירות לחוויה של הקיום האישי, שחיוניותו באה לו מן הרגשות המפכים ונותנים לחיים את טעמם.

השירים, בצליליהם הרכים והנעימים, מתעשרים בחרוזים שאינם באים להפתיע, לפגוע בזרימה הטבעית של צורות השיר הפתוחות, המעדיפות סימטריה פנימית על פני תקבולות חיצוניות.

וכך גם הדימויים עתירי דמיון, אך נמנעים מן ההמולה. הרטט הרליגיוזי המפעם בשירים אינו מתנשא כלפי מעלה, יראת כבוד מלווה את השירים כלפי מראה האישה, כמו גם הווייתו של הגבר הנחשק.

 

כמי שקוראת הן רשימות אודות ספרים והן ראיונות עם מחבריהם, אני מוצאת שהאפשרות לראיין את הכותב, מוסיפה, פעמים רבות, לרשימה. לכן אני מנסה. לא תמיד מתאים הדבר, לעתים , בעקבות הראיון, אני כותבת רשימה ולעיתים אני משאירה את מתכונת השאלות\ תשובות המתוכננת. החלטתי לערוך עם המחברת ראיון אינטרנטי, שאכן הצליח ואני מביאה אותו בפניכם:

השיר "כך היינו" (עמ' 64), מאפשר לי להציץ לקשר בין עולמך החזותי והמילולי. התוכלי לתאר כיצד את מצליחה לתחום ולבטא בכל אחד מהמדיה הללו את רעיונותיך ורגשותיך, אולי אפילו לספר האם עבודתך החזותית משמשת מנוף לכתיבתך או אולי את בוחרת מה לבטא בכל אחד משני הכלים.

את שואלת אותי על החזותי והמילולי. זאת כבר באמת הרצאה ארוכה ומורכבת, אך אשתדל לענות בקצרה: אלה שתי דיסציפלינות שונות, אולם יש קשר ביניהן. בעבודותיי אני מנסה לשלב את הטקסטים מול התמונות החזותיות. הייתה לי תערוכת יחיד גדולה בתיאטרון ירושלים שנקראה בשם :"תמונה-מילה," הטקסט מרחיב את הבנת המראה ויזואלי, אם כי אינו מפרש אותו. המראה הויזואלי הוא תחושה וחוויה מיידית, הפורצת אל עולם המחשבה והדמיון. בעוד, שבעבודות פלסטיות פעמים רבות החומר מגרה את התכנים האמנותיים. כמו למשל אהבת השימוש שלי לעבוד על עץ, שהוא בעיני סמל לשורשיות ,לפוריות, להתחדשות ,לצמיחה. הוא גם בבחינת "עץ קוסמי", סמל ליקום כולו, גזעו הוא טבור הארץ, וצמרתו -שמיים. בעבודה פלסטית אני נוגעת בחומר, בצבע ואילו בכתיבה המילה, מכריחה את הכותב לדיוק מרבי. הטקסט גורם לאסוציאציות רבות, וגם לפרשניות שונות. עדיף שהוא יהיה מדויק וקולע, פשוט וברור, שלא יחמוק בין הידיים, שיקרב את קהל הקוראים אל הנאמר.

יש בין הכתוב לתמונה הרבה מן המשותף, שכן שניהם מבעים של רעיונות ורגשות. הכתוב מסוגל לייצר תמונה ויזואלית מוחשית.בשימוש מתאים של מטפורות, דימויים וסמלים. גם תמונה אמנותית יוצרת תוכן רעיוני ולא רק עיצובי. היום יש מגמה לשלב את כל החושים בעשייה האמנותית, תרמו לכך רבות המחשב והוידיאו.

 

לאחר השאלה אודות ה"איך" באמנות של הכותבת, המשכתי בשאלות העוסקות בתכנים. האהבה בספר, מובעת לא רק לגבר. קים המכלול וההתייחסות לאם, לאב, לזוגיות, למשפחה, לילדות:

השיר "פרחי בר"(עמ'36) מאוד מדבר אלי. הוא עוטף סודות, מסקרן, ארוטי מאוד, כשירי הספר בכלל. התוכלי לספר כיצד נולד?

השיר "פרחי בר",נולד מתוך התבוננות בחיי אדם, שחי חיי זוגיות ללא אהבה וללא תשוקה. חיי מחויבות משמימים, שרק החופש יכול להם. הכוונה לחופש רגשי ללכת אחרי הערגה והאהבה הנותנים את הטעם, המנוף והמזור לחיים. אדם נמצא כל חייו בין שני הקטבים המנוגדים ביניהם.הקוטב האחד הוא הארוס, והקוטב האחר הוא התנטוס. יש מאבק מתמיד בין התשוקה לחיים,שמחת החיים, היצירה[מלשון יצר], לבין המוות, הקיבעון והקיפאון. פרח בר בעיני הוא מטפורה לחד-פעמי, לאנטי ממסדי, ללא מתורבת.

"עוד פעם בחיי אהבה" (עמ' 38), כאן הכותבת היא אישה ותינוקת.. האם אני קוראת נכון? עד כדי כך עמוקה משמעות האהוב – היותו בן זוג והורה גם יחד?

השיר "עוד פעם בחיי אהבה".אכן ניתן לראות באהוב/ה בן/בת זוג והורה. אנשים רבים בוחרים את בני זוגם על פי תכונות אופי צורה והתנהגות מוכרות של הוריהם. אישה הבוחרת בן זוג דומיננטי עפ"י מתכונת אביה מרגישה גם ילדה בתוכה, הזקוקה לדמות מחליטה, מסדרת, מגוננת, חזקה ,שהיא יכולה להישען עליה בעת קשה. [במקרים קיצוניים הקשר יכול להיות אדיפאלי].רוב הילדות והילדים רוצים להתחתן עם הוריהם. וזה בגלל התלות בהורים בגיל הרך. כשמתבגרים הם בונים להם אישיות בלתי תלותית, וכבר למדנו במקרא את הכתוב: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"[ספר בראשית מתוך חיי שרה].המשפט "עוד פעם בחיי אהבה", משחזר את האהבה הראשונה ,שהייתה לכל אחד מאיתנו בילדות המוקדמת.ואף יכולה להצביע על מספר אהבות , שקורות לאחדים מאיתנו במשך החיים.

"אמי" (עמ' 52), שיר אהבה והשלמה. כשירים רבים אחרים, שלך, הוא מדגים את היותך אמנית בכתיבה וביצירה החזותית. התוכלי לתאר את התמונות\הדימויים מהם בראת את השיר?

השיר "אמי" הוא שיר ,שנכתב בערוב ימיה של אמי רחל גלזר ז"ל ,כשהייתה בבית אבות. אמי הייתה נערה בת שבע עשרה כשעלתה לבדה ארצה ,ללא הורים ומשפחה תומכת. היא הייתה חברה בתנועת נוער רביזיוניסטית ונשבתה לרעיון הציוני. כפי שספרה לי עלתה עם "המחט והחוט".כלומר ,ידעה לתפור. כך השיגה את לחמה בראשית דרכה בארץ. היא תפרה בבתי עשירים שמלות ולאט לאט השתלמה בעבודתה, הרחיבה אופקים ולימים הפכה למורה למלאכת-יד במשרד החינוך. הדימויים בשיר לקוחים מעולמה, [מכונת-תפירה,שמלה,להשחיל את האופטימיות למחט] מאהבתה ליצירה, לעשייה ולטוב טעמה. אמי ידעה לחבר משאריות בדים [לא תמיד עלה בידה לקנות בד שלם], בגדים מעניינים ומיוחדים, והביאה עמה מסורת ותרבות שלמה של אסתטיקה מאירופה הקלאסית. כמובן, שתפרה,סרגה,רקמה את כל בגדי ,שלא היו דומים להם ויפים מהם. ממנה למדתי "שפת בגדים", שלימים הפכה לשפה אמנותית בתחום הויזואלי.

בעמוד 55 הקדשת שיר-תמונה גם לאביך. האם היות השיר מהווה סיוע להתגברות על כאבך ועל החסר?

שיר מאותה תקופה של בית-האבות שייך לאבי. הייתי אומרת שהוא שיר תיעודי. כי הוא נכתב ממש קרוב ליום מותו. רציתי לתפוס את רגעי החיים האחרונים שלו, כמו לשמר את קולו, בכיו, נענועו את ברזלי המיטה, רצונו לקרוע את חוטי האינפוזיה, ובעיקר לשמר את מילותיו האחרונות , שהיו מילות אהבה. למרות , שכבר לא ראה, אבל הרגיש. הוא היה בהכרה מלאה עד הרגע האחרון. גם אני אמרתי לו שאני אוהבת אותו ובעצם אמרתי לו את הכל. אני שמחה, שהספקתי להיות לידו ברגעיו האחרונים, ולסגור מעגל חיים [לא תמיד קל],של ילד-הורה.

שירים חזקים בעיני הם "ילדת חורף" (עמ' 59), "איך להסביר תמונות לארנבת מתה" (עמ' 89), "מה עם משוגעי העולם" (עמ' 83), "סדר אשה" (עמ' 60), אשמח אם תבחרי אחד מהשירים ותתייחסי אליו.

השיר "ילדת חורף". בחרתי להתייחס אליו, כי הוא מאזכר את נוף ילדותי. חורף הוא גם תאריך הולדתי. ספיגת הרשמים והחוויות האישיות הלאומיות הראשונות. היינו מטיילים בדרכי אלוני אבא ולומדים מפי הורינו, מחנכינו את שמות הפרחים והעצים. סופגים את אהבת ארץ ישראל דרך הנופים, הצמחים וחיות הבר. באודיסיאה האישית שלי עמק יזרעאל תופס מקום נכבד. החל מקרבת המגורים לנחל קישון, שם נחל צבא סיסרא הכנעני על רכב הברזל שלו, כשלון חרוץ מאת דבורה הנביאה וברק בן אבינועם [שופטים ד-ה], ועד גדעון ,שנלחם במדיינים[שופטים ו-ח], ובתקופה המודרנית ,החל מהמאה ה-19 חזר עמק יזרעאל לימי תפארתו וגדולתו מקדם. ראשית ההתיישבות בו הייתה של הטמפלרים בבית-לחם הגלילית ובאלוני אבא.ואחר-כך הוקמו המושבים, הישובים והקיבוצים,אותם יסדו חלוצי העלייה השנייה והשלישית.בעמק התחיל הכל. גאולת הקרקע,תנועת העבודה,יבוש הביצות,תנועת השומר ועוד.

לקראת סיום, פניתי לאמנית-המשוררת לאה טרן בשאלה אודות הסמל המרכזי שבספרה:

למרות הדברים ששמעתי בהשקת הספר אודות התפקיד שיש לאריה, בשירתך, בעיקר מפי פרופסור הלל ברזל, אבקשך לתת את נקודות הראות שלך לגבי ההתמקדות באריה בשירים בעמודים 26, 27, 28.

בספר השירים "אהבה היא שיחתי" הקדשתי מספר שירים לסמל "האריה". ראשית, האריה מסמל בעיני בשל הופעתו החיצונית הוד והדר. גם כוח, עוצמה,גבורה. תכונות אנושיות ,שהייתי שמחה לראותם באהוב לבי. האריה הוא סמל לגבריות ,למשפחתיות. הוא יצור דרמטי מאוד, אי אפשר להתעלם מנוכחותו. הוא מרכזי בכל חברה וקהילה, ולכן גם נקרא:"מלך החיות". על פי גלגל המזלות יש בו מן התכונות הבאות: חום, אהבה, נדיבות, ורצון לפנק ולגונן. השמש שלטת על גורלו ומזלו, שהיא כוח החיים, האור והאופטימיות. בעיני עמים רבים ,האריה הוא סמל מיתולוגי, הוא אל. גם בדת היהודית האריה הוא סמל למלכות בית-דויד, הוא סמלה של ירושלים, מרכז התרבות הדתית והחילונית של העם היושב בציון, ובתפוצות. בבתי -הכנסת מופיע האריה על הפרוכת ,המכסה על ספרי הקודש. בסיפורי התנ"ך , בספר שופטים הוא מופיע ,כסמל של כוח ,המוכנע ע"י שמשון הגיבור, דמות הרואית ומיתולוגית נערצת ע"י העם, כמו-כן בראשית הציונות אנו פוגשים את האריה השואג בתל-חי, בחזות אמנותית בעלת תכנים עכשוויים והסטורים. מוצאו של האריה הוא ממשפחת החתולים, הוא ובת-זוגו ,הלביאה מביעים בהלכותיהם ג'סטות חתוליות מתפנקות ומתקשרות זה עם זו. הם מעוררים הערצה ויראה אצל האדם המתבונן בהם, וכך קרה לי, כשגרתי שנים רבות באפריקה, בביקורי בשמורות טבע רבות.התאהבתי בחיה היפה והנוראה הזאת.

עד כאן הראיון.

 

לבסוף, אוסיף וידוי קטן שלי. ולו בעבור האפשרות לקרוא את השיר הכל כך מקורי "אחרית דבר" (עמ' 95),כדאי, לדעתי, לקרוא \ לרכוש את הספר.